האמת היא שאת יודעת
את יודעת מה הוא צריך כשקשה לו,
את יודעת מה גורם לו לחייך,
את יודעת איך לגרום לו לשאוף אוויר מלוא הריאות במקום להוציא נשיפה ארוכה ומיוגעת.
את יודעת.
כי כשאוהבים יודעים
שמים לב.
מזיזים הצידה את כל הרעשים ונכנסים פנימה, מקשיבים בשקט ויודעים את התשובה.
ורוב הפעמים התשובה לא תהיה רועשת או גדולה כל כך, היא תהיה קטנה אבל נוכחת, היא תהיה כזו שמשפיעה מבפנים.
והיא תלחש לו שאת אוהבת
* אה...
ותחסכי ממני את כל עניין הפמיניזם. זה לא שוביניסטי. זו אהבה.
את יודעת מה הילד שלך צריך, את יודעת מה אמא שלך צריכה ואת יודעת מה את צריכה.
את פשוט יודעת. כי ככה זה כשאוהבים.
עכשיו רק נותר לך להחליט מתי את בוחרת להשתמש בידע הזה...
חשוב לי לציין שאין לי שום כוונה להפוך אותך לטיפוס מרצה (חלילה) רק להזכיר שאת יכולה לבחור.
וזה גם לגמרי סבבה לבחור לא לעשות את מה שאת יודעת שטוב לו/לה/לך (מי כמוני יודעת), זה רק עלול לעכב אותך לפעמים. וכיוון שזה עיכב אותי השבוע, חשבתי לשים כאן תזכורת גם בשבילך.
